''אתמול היה טוב ויהיה גם מחר'', ומה עם עכשיו? 

מי מאיתנו לא מכיר את המשפט הידוע משירו של שלמה ארצי : "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".

נשמע אופטימי, בהחלט מעלה חיוך על השפתיים ונותן תחושת נינוחות כזו שהכל טוב. מן תחושה כזו שמציפה את כל הגוף בטוב.          אני נוסעת ברכב עם בן זוגי ומקשיבה למילות השיר, מביטה מהחלון, נשענת לי לאחור בכיף ופשוט נהנית מהרגע. מהרגע הזה עכשיו. ואז אני אומרת לעצמי: "אתמול היה טוב, יהיה גם מחר. ו... גם עכשיו טוב, לא זה מה שחשוב?"       

יש לנו נטייה כל הזמן לשאול את האחר לגבי אתמול, בשאלות כמו: "איך היה?" וכן לתהות לגבי העתיד: "אז מה הלאה? מה תעשה עכשיו?.." מעט מאוד פעמים נתקלתי בסיטואציה ששאלו אותי: "איך את מרגישה עכשיו?" בשאלות שלנו אנחנו מאוד מתעסקים בעבר ובעתיד ולא נותנים מקום להווה, לעכשיו, לרגע הזה. והשאלות האלה משקפות גם את ההתנהלות שלנו בחיים. ישנה התעסקות בלתי פוסקת במה שהיה ודאגה בלתי נדלית במה שיהיה. עד כדי כך שאנחנו שוכחים שכל מה שיש לנו בידיים זה את עכשיו. זה כל מה שיש לנו.                                     

אז נכון, זה בלתי נמנע לחשוב על העבר, השאלה היא מאיזו נקודת מבט מסתכלים עליו. האם אנחנו "טוחנים מים" או שמא חושבים על אירועי האתמול על מנת ללמוד מהם היום? ולגבי העתיד? אה, העתיד הוא דבר נפלא- הציפייה למשהו שטרם קרה, ההפתעה למשהו חדש. ולפעמים, ממש לפעמים, הדאגה גם צצה לה מאיזו פינה ואומרת לנו: "אבל מה יקרה אם?..." ואז יחד עם הדאגה באות חברות נוספות, שלא תמיד משרתות אותנו.                                  

אז כן, זה טוב לצפות, זה טוב לשאוף, זה טוב לתכנן, זה מחשל ללמוד מטעויות העבר, אבל עם כל המחשבות האלה, עד כמה נשאר לנו מקום לחיות את הרגע הזה?         

בעצם בחירתי במקצוע האימון, בחרתי לחיות את הרגע הזה, שכן כחלק מתפקידי כמאמנת עליי להיות נוכחת באימון. ולא בהכרח נוכחת במובן הפיזי, אלא ממש נוכחת, במובן הטוטאלי של המילה. מבחינתי, זו מתנה. לפני כל אימון אני שמה את כל המחשבות בצד, ממש מדמיינת שאני מניחה אותן על ענן, והן נשארות שם. במשך האימון אני כל כולי עם המתאמן וגם כשמחשבה פתאום יורדת מהענן וקופצת ישירות אליי, אני בעדינות מניחה אותה שוב על הענן. יהיה לי מספיק זמן להתעסק בה, במידה וארצה.     

אל לנו להילחם באותן מחשבות, שכן ברגע שנלחמים, הן מחזירות מלחמה וזוהי מלחמה שלא תיפסק לעולם. עלינו לקבל אותן ממש כפי שאנחנו מקבלים אורחים אצלנו בסלון, אבל מה קורה כשאנחנו עייפים ורוצים ללכת לישון? בנימוס ובאלגנטיות משדרים לאורחים שהגיע הזמן ללכת.

אני מזמינה אתכם, מדי יום ביומו, להניח את כל המחשבות המטרידות על העבר ועל העתיד בצד, ממש לדמיין שאתם מניחים אותן על ענן, וליהנות מאותו הרגע עצמו. ולא משנה מה אתם עושים באותו רגע- אוכלים, שותים, מבלים עם הילדים או נמצאים בעבודה. העיקר להיות נוכח באותו הרגע, לחוש את הרגע במלואו. אין ספק שזהו מתכון לאיכות חיים.